מאת שאקטי מאי
רוב הצעירים שמדמיינים את המשפחה שהם עומדים להקים, מסתמכים על הזיכרונות שלהם מילדותם.
ההורים העתידיים נחלקים לשתי קבוצות – אלה שרוצים להעניק לילדיהם את חוויות הילדות הנפלאות שהיו להם בילדותם ואלה שרוצים להעניק לילדיהם את חוויות הילדות הנפלאות שלא היו להם בילדותם, ובכך לפצות את עצמם דרך ההורות על הילדות המאכזבת שהייתה להם.
גם אלה וגם אלה לרוב מדמיינים את ההורות שלהם באותה הרוח – נינוחה, שלווה, בטוחה ומחויכת.
בכל ערב הם יסבו לשולחן עם ילדיהם, ישוחחו איתם על מה היה בגן, והילדים יספרו וישתפו אותם בכול.
בשבת בבוקר הילדים יגיעו למיטה הגדולה של ההורים לחיבוקים וצחוקים, ואחרי ארוחת הבוקר כולם ייכנסו לאוטו עם סנדוויצ'ים, פירות ובמבה, וביחד הם ישירו את השירים המוכרים של הכבש השישה עשר כל הדרך לכינרת או לספארי או לביקור אצל סבא וסבתא, בדיוק כמו שהם עשו (או לא עשו) עם הוריהם בילדותם. בערבים הם ירכיבו פאזלים עם הילדים, ישחקו איתם בקלפים ואז יספרו סיפור לפני השינה, בדיוק כמו שסיפרו להם (או לא) בילדותם.
רוב האנשים הצעירים שמתכננים להקים משפחה נמצאים באשליה גדולה שהילדים של אז הם גם הילדים של היום, ואני לא בטוחה שיש להם שמץ של מושג איך הילדים שלהם עומדים לגדול תחת ההתפתחות הטכנולוגית המואצת שמשנה את העולם ואת האנושות. היא, אינה פוסחת גם על העוללים העתידיים שיינקו יחד עם חלב אימם את הטכנולוגיות החדשות ואת התכנים שהן מביאות איתן, וייעשו יותר טכנולוגים מאשר ילדים.
רוב הצעירים שחולמים בהתרגשות להפוך להורים לא מודעים לכך שהאמירה ״כדי לגדל ילד אחד צריך כפר שלם״ אינה סתם אמירה בומבסטית, אלא היא מבוססת על דורות רבים של גידול ילדים במסגרות של שבטים וחמולות ענקיות.
רוב הצעירים יגיעו להורות הטרייה שלהם מצוידים בעקרונות על איך הם יגדלו את ילדיהם לחיים בריאים מספקים ושלווים. שניים מעקרונות הברזל יהיו לשמור על צריכה מוגבלת של מוצרי סוכר ולהגביל למינימום את משך החשיפה של העוללים הרכים למדיה הדיגיטלית.
העובדה שהתמיכה של החמולה בגידול העולל כבר לא קיימת בעולם המודרני יוצרת הורים עייפים ותשושים שמשחררים עם הזמן הרבה מעקרונות גידול הילדים שהיו להם כי "למי יש כוח?".
במקביל לגידול הילדים, ההורים יצטרכו להמשיך להתמודד גם עם עול הפרנסה המכביד. בסוף היום רובם יהיו עייפים, רצוצים ולא פעם גם מתוסכלים ממרוץ החיים האינטנסיבי. די מהר ההורים התשושים יבינו שההתמכרויות של ילדיהם לסוכר ולמדיה יכולות להיות פתרון מהיר ברגע של תשישות כשהם כבר לא יכולים להתמודד יותר עם דרישות ונדנודים וכל מה שהם רוצה בסוף היום זה שקט ופשוט להיות.
גם הילדים המתוחכמים יבינו מהר מאוד שיש בידם נשק חזק, בצורת נדנוד בלתי פוסק להוריהם העייפים, כדי להשיג לעצמם את שני הסמים הממכרים – סוכר והסחת דעת דיגיטלית.
לאט לאט המציאות הדיגיטלית תשלח את ידה בכול, בתקשורת הבין־זוגית, בתקשורת עם הילדים ובחלום המשפחה האידיאלית.
כדי שיהיה שקט ליד השולחן בזמן הארוחות, הילדים יורשו לשבת לשולחן עם הגדג׳טים שלהם ולאכול בעודם משוטטים במרחבי האינטרנט.
כדי שיהיה שקט בנסיעות, הילדים יורשו להיות מחוברים דיגיטלית גם באוטו.
כדי לגנוב עוד שעת שינה בבוקר, הילדים יורשו להתחבר לרשת מרגע היקיצה.
כדי לשבת בשקט ולשוחח עם חברים ללא נדנודים והפרעות, הילדים יורשו להתחבר עם אוזניות לריצוד האין־סופי שעל המסכים בעודם מנשנשים משהו מתוק.
מכיוון שהדור החדש של הילדים יחיה את חייו ויחווה את חוויותיו בעיקר בעולמות הווירטואליים, די מהר הוא יאבד את היכולת ליצור קשרים ולתקשר חברתית עם האנשים שמסביב. כשסבא וסבתא יגיעו לביקור, הילדים בקושי ירימו את העיניים מהמסכים כדי להגיד להם שלום, וגם אז הם לא יבינו למה מפסיקים אותם מהפעילות שהם שקועים בה כרגע אי שם במרחבי הרשת. סבא וסבתא יגלו מהר מאוד שכדי לקבל תשומת לב מהנכדים הקטנים כדאי להגיע לביקורים מצוידים בהרבה סוכר. עם הזמן הנכדים ייהפכו למתבגרים מופנמים ומנותקים.
לדור הילדים החדש יהיה ידע רב על דברים רבים, והוא יפתח כישורים מדהימים בעולמות הווירטואליים. אך בד בבד ובקצב מהיר הוא יאבד את היכולת לתקשר חברתית. וזו הרבה פעמים ההגדרה של אוטיזם. הספקטרום האוטיסטי אומנם רחב מהאוקיינוס, אך עדיין אפשר לומר שההגדרה של הרבה אוטיסטים שחיים חיים עצמאיים היא אי היכולת שלהם להבין ולקרוא קודים חברתיים. מנגד להרבה ילדים ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי יש יכולות גאוניות שלרוב מתועלות בצורה אובססיבית לנושא אחד עיקרי כמו מספרים, אנימציה, יכולת טכנולוגית ייחודית, משחקי מחשב ועוד. הרבה מהאוטיסטים על הספקטרום מרגישים בנוח במציאות הווירטואלית הלא מאיימת, מבחינתם, והופכים להיות מאסטרים בהרבה מתחומי הרשת.
לכן אפשר לאמר שרוב ילדי העתיד שעדיין לא נולדו יצטרפו לספקטרום האוטיסטי הקלאסי כתוצאה מאורח חיים וירטואלי שיהפוך אותם לאנשים שחיים בדלת אמות המחשב שלהם עם כישורים קוגניטיביים פנומנליים ויכולת דלה עד אפסית ליצירת קשרים חברתיים.
כמובן שתמיד תהיה קבוצה של הורים שתתעקש ותצליח לגדל את הילדים עם ערכים של העולם הישן והפחות טכנולוגי. אותם הורים ימנעו מילדיהם להישאב לתוך העולם הווירטואלי ולא ייתנו לטכנולוגיה להשתלט על חייהם. אלה הורים שיקפידו על סיפור לפני השינה, טיולים בטבע ושעת חשיפה אחת ביום לעולם הווירטואלי.
השאלה שעולה היא, האם החיים הבריאים, על פי אמות המידה של העולם הישן, לא יהיו מכשול לאותם ילדים מוגנים, כשהם ייחשפו בבגרותם לעולם הווירטואלי הסוחף והממכר שאין מוצא ממנו? האם אותם ילדים שלא יהיו מחוברים לעולם הווירטואלי מגיל ינקות דרך הווריד, עולם שהשתלט על כל היבט שקיים במציאות שלנו, אם זה עבודה, לימודים, מציאת בני זוג, קניות, בנקאות, תשלום חשבונות ויצירת אומנות, האם הם יוכלו להשתלב בשוק העבודה שידרוש יכולות דיגיטליות מולדות?
האם אותם ילדים שגדלו על ערכים שהם לא דיגיטליים ושהשיטוט בעולמות הווירטואליים הוא לא חלק מה־DNA שלהם, יישארו מאחור בגלל קשיים להשתלב במציאות שהיא הרבה יותר דינמית, משתנה, מתפתחת וסוחפת מאשר הטבע והקצב הרגוע שבו הם גודלו? זו שאלה שרק הזמן יענה עליה.
לעומת זאת, על השאלה הזו אתם יכולים לענות – האם אתם יודעים למה אתם נכנסים כהורים לעתיד? האם אתם מבינים שמהותה של תקופת הילדות משתנה ואיתה משתנים גם הילדים במהירות שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה של האנושות? האם אתם ערוכים לילדים שיהיו יותר מהירים מכם ובהרבה דברים הרבה יותר מתקדמים מכם?
האם אתם ערוכים לגדל, להזין ולגונן על הגוף הפיזי של הילדים שלכם בזמן שהתודעה שלהם תועה בעולמות ובממדים שאין לכם חלק בהם?