ברוב תרגולי היוגה המודרניים בעולם המערבי, ככל שזזים מהר יותר ועובדים חזק יותר, כך התרגול נחשב לאיכותי ומתקדם יותר. לעומת זאת, ביוגה הקלאסית התרגול הוא דווקא מאוד איטי וחסר מאמץ.
שתי סיבות עיקריות הופכות יוגה איטית ליוגה איכותית:
1. גם אם מתרגלים יוגה בהיבט הפיזי בלבד ולא בהיבט הרוחני, כשמדברים על חיזוק שרירי השלד שלנו, שריר שעובד לאט יותר – מתחזק יותר.
נסו זאת בעצמיכם:
הרימו את אחת הזרועות שלכם בתנועה חדה ומהירה מהצד אל התקרה והרגישו את כמות האנרגיה הפיזית שנדרשה על מנת להרים את הזרוע מעל הראש כנגד כוח המשיכה.
עכשיו עשו את אותה הפעולה והרימו את אותה הזרוע מהצד אל התקרה, אך הפעם, עשו זאת מאוד מאוד לאט.
האם הרגשתם בהבדל? האם הייתם מודעים לכך שהתנועה האיטית גרמה לשרירי הזרועות והכתפיים שלכם להתכווץ ליותר זמן כנגד כוח המשיכה לעומת התנועה המהירה?
אחד התנאים לחיזוק שריר הוא כיווצו כנגד כוח המשיכה ולכן תנועה איטית יותר תגרום לשריר להתחזק יותר.
דוגמה נוספת וידועה היא שכל מי שמתרגל שכיבות סמיכה או עליות מתח יודע שככל שהתרגיל נעשה לאט יותר כך רמת הקושי גבוהה יותר.
תנועה איטית מכריחה אותנו להיות בשליטה מוחלטת של מערכת העצבים ושל מערכת השרירים שלנו לעומת תנועה מהירה שבה אנחנו עובדים על תנופה (מומנטום) ולכן השריר פחות מתחזק.
אם נשלוט בשרירים ובמערכת העצבים על ידי תנועה איטית ומודעת, נוכל ביתר קלות גם לשלוט בחוסר השקט של המיינד שלנו ועל כך ארחיב מייד.
2. הסיבה השנייה נוגעת יותר להיבט של התודעה הגבוהה ופחות להיבט הפיזי, שאליו נמשכים רוב מתרגלי היוגה המודרניים.
היוגה במהותה אינה תרגול פיזי במאמץ, אלא תרגול רוחני להעלאת התודעה דרך הגוף הפיזי, או במילים אחרות – תנוחות היוגה הן מדיטציה בתנועה.
אין ספק שבתרגול יוגה הגוף נהיה חזק וגמיש, אך זאת אינה המהות. הגמישות והחוזק של הגוף הפיזי הם רק בונוס, ערך מוסף של התמדה ומחויבות לתרגול.
היוגה כתרגול רוחני הולכת יד ביד עם תנועה איטית של הגוף במרחב.
מדוע כך הדבר?
הגוף והמיינד שלנו הם ישות אחת בלתי ניתנת להפרדה. לא ניתן להפריד את הגוף מהמיינד, לדוגמא:
אם הגוף שלנו יהיה מאוד עייף, המיינד ייצור מחשבות שקשורות לעייפות ושינה.
אם המיינד שלנו יהיה משועמם ועייף, הוא יגרום לגוף להרגיש מנומנם.
אם הגוף שלנו יהיה רעב, המיינד ייצור מחשבות שיגרמו לנו ללכת ולפתוח את המקרר.
אם המיינד יהיה ״רעב״, הוא יגרום לגוף לרצות לאכול גם כשהוא לא בהכרח רעב.
אם הגוף שלנו יהיה במצב של סכנה, המיינד יצור מחשבות של פחד, כיווץ ודאגה.
אם המיינד יעלה מחשבות הקשורות לסכנה, הגוף יתכווץ ויפעל בהתאם גם אם אין לכך סיבה.
אם הגוף והמיינד הם אחד, גם תנועת הגוף ותנועת המיינד היא אחת. ולכן, אם אנו נעים במרחב בצורה מהירה וחסרת שקט, גם תנועת המיינד תהיה מהירה וחסרת שקט, ולהיפך, אם תנועת המיינד שלנו תזזיתית, זה יתבטא בדרך כלל בגוף חסר שקט שאינו יכול לשהות בחוסר תנועה.
זו הסיבה שבתנוחות שיווי משקל ביוגה אנחנו נעזרים בנקודת פוקוס (דרישטי), מכיוון שחוסר תנועה של העיניים משקיט באופן מיידי את המיינד, והמיינד משקיט את הגוף, מה שמאפשר לנו להשאר יציבים בתנוחה.
לפי גישה זו, תרגול יוגה מהיר ומאומץ רק ילבה את תנודות המיינד המהירות וייצור מיינד קופצני וחוסר שקט תודעתי, וכך ויפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית שפועלת בגוף בזמן מצבי חירום (Fight or Flight). מערכת זו לא נועדה לפעול לפרקי זמן ארוכים מכיוון שהיא שואבת מהגוף הרבה מאוד אנרגיה (פראנה) מה שלאורך זמן יוביל לתשישות, פציעות וחולי.
בנוסף לכך, תרגול תנוחות היוגה בקצב מהיר ייצור דפוס נשימה קצר ומהיר שיפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית ויכניס את הגוף למצב של סטרס (Fight or Flight). לעומת זאת, דפוס נשימה איטי ורגוע בזמן התרגול יגרום להאטת קצב הלב ושאר מערכות הגוף על ידי הפעלתה של מערכת העצבים הפראסימפטתית שמכניסה את הגוף למצב של רוגע.
תנוחות היוגה התפתחו כהכנה לישיבה במדיטציה ולכן אחד ההיבטים העיקריים בתרגול התנוחות הוא שמירה על מערכת עצבים רגועה ושלווה.
כמו שאנו יושבים במדיטציה בכוונה להיות לגמרי רגועים ונינוחים, באותה נינוחות ורוגע אנחנו אמורים לשהות בתנוחות עצמן וגם במעברים מתנוחה לתנוחה.
תנוחות היוגה אמורות להיות מתורגלות באותה הרוח של ישיבה במדיטציה, לכן תנוחות היוגה יכולות להיות מוגדרות כמדיטציה בתנועה.
תלמידים שיתפו אותי לא פעם שתרגול יוגה מהיר ודינאמי דווקא עוזר להם להשקיט את המחשבות.
ברוב המקרים, חווית השקט עליה דיברו הייתה מותנית אך ורק בפעילות אינטנסיבית כמו תרגול יוגה מהיר, ריצה או ספורט באופן כללי.
כתוצאה מכך לא הייתה להם יותר את היכולת לחוות שקט שעומד בפני עצמו ושאינו תלוי בפעילות נמרצת שמסיחה את הדעת.
התרגול המהיר יצר עבורם תלות בפעולות דינאמיות ואינטנסיביות שלא תמיד מיטיבות עם הגוף ולעיתים אף מסתיימות בפציעות.
אותם תלמידים איבדו את החופש לחוות שקט ושלווה מעצם היותם.
כשכתבי היוגה העתיקים ניסו להגדיר מהי יוגה, נכתבה הסוטרה המפורסמת Chitta Vritti Nirodha, שהמשמעות שלה היא ״השקטת תנודות התודעה״. לכן עבורי המהות בתרגול היוגה היא להאט את הקצב המהיר והאינטנסיבי של המיינד שלנו כדי שנוכל להיות בהירים ושלווים ככל האפשר בכל רגע ורגע.
כשהמיינד בהיר ושליו נפתחת בפנינו היכולת לראות את המציאות כפי שהיא, לעומת מיינד מעורפל וחסר שקט שגורם למרבית הסבל שאנחנו חווים.
אם ברצוננו לצלול לתוך מהות זו של היוגה, עלינו להיות מודעים בכל רגע, שהאטת הגוף במרחב מובילה להאטה של תנודות התודעה ולהשקטת המיינד חסר השקט, שכולנו מתמודדים איתו.
